שחקן מכבי תל אביב דני אבדיה/לירון מולדובן

הילד של כולנו

דני אבדיה הוא לא רק ישראלי שמככב בין שלל זרים מוכשרים. הוא משהו שלא היה כאן אף פעם

אח של מישהו משחק בקבוצה מהליגה הארצית. ההורים של שניהם מגיעים כמעט לכל המשחקים ובמהלך האקשן קבוצת הוואטסאפ המשפחתית עוסקת רק בדיווחים שוטפים. האמא כותבת "2" על כל סל שדה, "א" על כל אסיסט, "ר" זה ריבאונד ואפילו "ח" כשהוא חוטף. כל פעולה של בן הזקונים עולה על הלוח, בעוד שלוח התוצאות הכללי - ואנחנו בכלל נגד מי? - מתעדכן בקבוצת הוואטסאפ רק בסופי רבעים, או חצאים. הפרשנות שלאחר המשחק עוסקת כמובן בכמה דקות קיבל וכמה קלע וכמה מסר, ופחות, לעתים אף פעם לא, בתוצאה הסופית של המשחק. מישהו בדק ומצא - זה הגיוני וקורה בכל משפחה.

זה מקרה פרטי שיש לו גם מקרה כללי: ככה אנחנו, אוהדי הספורט הישראלים, מתייחסים לנציגים שלנו שמתחרים על תפקידם בעולם. כששון וייסמן כובש צמד באוסטריה אנחנו מחמיאים בטירוף גם אם לא בדיוק יודעים כמה נגמר או מי היריבה או איך אמרתם שקוראים לקבוצה שלו? כשעומרי כספי היה קולע 8 נקודות זו היתה הכותרת של הידיעה גם אם בכותרת המשנה נכתב שסקרמנטו שלו הפסידה ב-24 הפרש. אצל ערן זהבי כבר המרנו את הגולים לכסף אבל איפה מדורגת גוואנגז'ו R&F פחות הטריד אותנו. ישראלי בחו"ל זה כמו בן משפחה. קודם כל הוא, ורק אז מה קרה.

עומרי כספי, סקרמנטו קינגס. AP
כיכב בתבוסה. כספי/AP

הפעם נעסוק בבן הזקונים החדש של כולנו, דני אבדיה. זו העונה הכי טובה של מכבי תל אביב מאז 2014. אז אמנם זה נגמר עם זכייה ביורוליג, אבל הקבוצה הזו הרבה יותר מעניינת וסוחפת ולא בטוח שפחות טובה מקצועית. ועדיין, גם בניצחונות הכי מפוארים וגם בהפסדים הגדולים שהיו העונה, שאלת או נשאלת "רגע, כמה קלע אבדיה?". במהלך כל משחק ואחריו אנחנו מיד בודקים מה איתו, רצים לסטטיסטיקה. מה עשה הילד? כמה דקות, כמה נקודות, איך שמר, והכי חשוב - מה מומחה הדראפט של ה-NBA אמר?

בכל מדינה יש נהירה אחר הצלחה, זה ברור, אבל בישראל, לאור הרמה והשיגעון הכללי, זה קיצוני עוד יותר. כשסלע מנצח משחק חשוב בדייויס הוא הופך ל"דודי שלנו", ואז בהפסדים חוזר להישכח מתחת לסלע; פעם בארבע שנים כולנו הופכים למבינים ברוחות חלשות, באליפויות עולם אנחנו נזכרים שיוקו זה יותר מקוקה, או להפך. אוקיי, התרגלנו. אבל פה יש אחד שממש טוב בענף בו הזרים ממש טובים והישראלים קצת פחות, אין מה לעשות.

אם בכדורגל הישראלי למשל המקומיים לא פחות טובים מהזרים ושחקן העונה כמעט תמיד צבר - רק חמש פעמים מאז קום המדינה זכה זר בתואר, ושלוש זכיות (פעמיים רוסו, בוקולי) הפכו לישראלים של ממש - בכדורסל, גם של כאן, התרגלנו שזו קודם כל אמריקה, ורק אז כל השאר. בליגת העל, ב-30 שנות הענקת פרס, זכו רק 8 ישראלים, והרבה מכך בזכות חוק רוסי שנולד בשביל שישחקו הצברים לפנינו.

היעד מספר 1

שידוך החלומות של דני אבדיה

לכתבה המלאה
דני אבדיה שחקן מכבי תל אביב. דני מרון
לא רק משלנו, לגמרי שלנו. אבדיה/דני מרון

אבדיה הוא לא רק ישראלי שמככב בזירה המקומית בין שלל זרים מוכשרים. הוא סופרסטאר בפוטנציה. משהו שלא היה כאן אף פעם. אומרים לנו, אנשים שמבינים, שהוא לא רק ישחק בליגה הכי טובה בעולם, הוא גם אחד מהטובים במחזור הקרוב. טופ-5 לגילו בתבל! וכמה שזה עושה לנו את זה.

בגלל זה אנחנו, האוהדים הנייטרלים, לא רק המכביסטים, צורכים את הכדורסל שלנו דרכו. הוא היה הפנים של נבחרת העתודה, אליו הולכות העיניים במשחקי היורוליג, הוא כאילו הבן שלנו. השורה שלו לא פחות חשובה מלוח התוצאות, כל הטבעה שלו הופכת כאן לוויראלית, כל הטבעה עליו מקבלת תירוץ ("היו לו 4 עבירות" - ובאמת היו לו!!!) וכולנו הופכים למומחי דראפט מבלי שראינו שניית משחק של עשרות יריביו באמריקה ובעולם.

כשנגמרים המשחקים הוא המרואיין המבוקש ביותר חוץ מהשחקן המצטיין, ולפעמים גם לפניו; בהצבעות לאולסטאר הישראלי הוא קיבל את מירב הקולות. לא רק כי זו הפעם האחרונה שנראה אותו כאן בזמן הקרוב - אלא כי הוא מעניין אותנו. מבחינתנו הוא לא רק משלנו, הוא לגמרי שלנו, ואם הוא ייבחר מתחת למקום 5, אנחנו אומרים לעצמנו, זה יהיה כישלון של כולנו.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    3
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully