לא שומרות בבטן: יותר ויותר נשים מספרות על הקושי אחרי הלידה

"אני יודעת שזה לא פוליטיקלי קורקט, אבל זה לא קל לי. ובעיקר לא קל להודות שקשה ואף עצוב לפעמים בתהליך היצירה האלוהי הזה, התהליך הגדול של חיי. איזו מן אישה אני? איזו מן אמא אהיה לילד הזה? למה איכפת לי מעצמי ולא ממנו?"

את הטקסט הזה כתבה השחקנית יובל שרף לפני כשנתיים כשסיפרה על הקשיים שלה במהלך ההיריון של בנה השני. המילים שהיא בחרה להשתמש בהן חושפות ברגע של כנות (שהיא בעצמה הודתה שדרש ממנה הרבה אומץ) את הבושה והפחד של רבות מאיתנו, לא רק סלבריטאיות, לשתף את מה שעובר עלינו מבחינה נפשית ופיזית במהלך ההיריון ואחרי הלידה.

הפוסט הזה של שרף, הוא רק אחד מיני רבים שנחשפנו אליהם דרך הרשתות החברתיות לאחרונה. ליהיא גרינר סיפרה שסבלה מדיכאון אחרי לידה, נופר מור כתבה על השליטה שאבדה לה על הגוף בהיריון. אחרות כמו מאיה ורטהיימר וירדן הראל סיפרו על הקשיים הרבים להיכנס להיריון, והאחרונה אף שיתפה את אחד הרגעים הכי בלתי אפשריים ומרסקים שאישה יכולה לחוות - כשעברה לידה שקטה ואיבדה את תינוקה בחודש השביעי להריון, שהיה עבורה בבחינת נס.

הראל, שרף, וורטהיימר הן לא היחידות כמובן, והרשימה כאמור ארוכה. כולן אומנם עשו את זה באפליקציה הכי פוטוגנית שקיימת - האינסטגרם - אבל סוף סוף לצד תמונות של אימהות חייכניות בבגדים נקיים ומגוהצים ללא פליטות, ובידיהן תינוק בן כמה ימים, אנחנו גם שומעים מושגים כמו הפלות, דיכאון אחרי לידה, סימפיזיוליזיס ותחתונים סופגים, המכונים במחוזותינו גם חיתולים למבוגרות.

בעולם שבו מוכרחים להיות שמח, או לפחות להראות ככה, קשר השתיקה שהתקיים סביב הקשיים לאחר הלידה, שכוללים עייפות, גוף כואב מדמם וקרוע, עצבים והורמונים משתוללים, אולי נראה הגיוני. איזו אישה ואם לעתיד תרצה לשמוע על הטחורים, השדיים הנפוחים, התפרים, הפטמות הסדוקות, הדימומים, סימני המתיחה והחשש מללכת לשירותים.

בעבר, גם מי שניסתה להציף את הקושי נתקלה לרוב במשפט "העיקר שכולם בריאים ושלמים", או באחת הגרסאות הנפוצות שלו. אלא שלא תמיד כולם בריאים ושלמים. נשים לעתים נותרות פצועות ומרוסקות, בין אם פיזית או נפשית, לאחר התהליכים המטלטלים של ההיריון והלידה, גם כשהכל מבחוץ נראה ממש בסדר. ומי תעז להודות שלמרות שהתינוק שלה בריא והלידה עברה בשלום ולכאורה "הכל בסדר", הכל ממש לא?

אבל כאמור, נדמה שמשהו השתנה. גם אם הוא נובע מצורך לשתף, כי זה מה שעובד היום, התנועה הזו של נשים שמספרות כמה קשה זה להוציא ילד מהגוף שלך היא מבורכת. יש מצב שעבור אחת מתוך שש נשים הסובלות מדיכאון אחרי לידה בישראל, היא אפילו יכולה להציל חיים. והמודעות? היא עדיין מאוד נמוכה וללא קמפיין ציבורי היא תמשיך להיות כזאת. אולי זה הזמן לקמפיין ME2#2.