קאמפ נואו/Creative Commons

פרשת "קמפ נואו": לחגוג בר מצווה בכדורגל באירופה

28.4.2020 / 8:00

אם פעם להיות ישראלי היה לעשות על האש על אי תנועה, היום, לפחות בעידן שבו היו טיסות וספורט, טיול משולב כדורגל בברצלונה, מדריד או לונדון הפך לנורמה. במקום ללגלג על התופעה, תברכו על חוויה שהילדים שלכם יזכרו עוד הרבה שנים

כשהייתי בן 13, לפני לא מעט שנים, אבא שלי הציב בפניי שתי בחירות: בר מצווה באולם או טיול לאירופה. מאחר שעוד בתור ילד הייתי בוק ענייני להחריד, בחרתי באפשרות השנייה, שכללה 14 ימים ביבשת הישנה. זה היה כיף, המון חוויות מגניבות, אבל לאחרונה אני מתחיל לחשוב שאולי בכל זאת גדלתי בעידן הלא נכון. היורו-טריפ ההוא כלל פארקי שעשועים, מבנים קלאסיים, אוכל, נהרות מרהיבים - אבל לא היה בו זכר לכדורגל, מה גם שהוא התקיים בחופש הגדול ואז עוד התחילו לשחק רק בספטמבר. מי בכלל חושב היום לקחת את הילד שלו לטיול בר-מצווה בלי לראות כדורגל?

התאספות אנשים לשיעור יוגה ליד מגדל אייפל, פריז, 17 ביוני 2018. רויטרס
פעם טיול לאירופה היה כולל רק מונומנטים, היום יש בו גם הרבה כדורגל/רויטרס

בסבנטיז ובאייטיז ספרד בכלל והקלאסיקו בפרט לא היו אישו. אנגליה נכנסה לעניינים מבחינתנו קצת יותר מוקדם עם משחקי חג המולד, אבל קרבות הטיטנים של ברצלונה ומדריד חדרו לחיים שלנו במלוא עוזם רק בתחילת שנות ה-90, עם כניסת ערוץ הספורט לעניינים. אם לשים את האצבע במדויק, זה קרה בתור הזהב של התבוסות המוחצות - ה-0:5 של ברצלונה והשלושער של רומאריו ב-94' מול ה-0:5 של ריאל והשלושער של זמוראנו ב-95'. או אז הבנו שזה הדבר הגדול הבא, מסיבה פשוטה אחת: המשחקים האלה כמעט אף פעם לא מאכזבים. אפילו הקלאסיקו האחרון, שהסתיים ב-0:2 צנוע, היה סבבה לגמרי.

אחר כך כבר הגיעה התפשטות הגלובליזציה, האינטרנט והשידורים המרובים החלו לחשוף אותנו לאירועי ספורט, הגיעו הסמארטפונים ולקינוח נכנסה מדיניות השמיים הפתוחים שאפשרה לנו לטוס בזול. התוצאה הבלתי נמנעת: היום אין אב שמכבד את עצמו ולא חושב על טיול בר המצווה האולטימטיבי לבן: טיסה למדריד, לברצלונה או ללונדון שכוללת גם כרטיס כניסה למשחק.

ויניסיוס חוגג שער לזכות ריאל מדריד מול ברצלונה. רויטרס
חוויה שהילד לוקח למשך שנים/רויטרס

אם בעבר הסטריאוטיפ של "להיות ישראלי" היה לעשות מנגל על אי תנועה, היום הסטטוס השתנה ל"לטוס לקלאסיקו". בצל בהלת הקורונה והתרוקנותם של נמלי התעופה בעולם, טסו אלפי ישראלים למדריד בסוף פברואר, למשחקים של ריאל מול מנצ'סטר סיטי ו/או ברצלונה. אותם לא עניינו חיידקים או בידוד ביתי, הם רק רצו לראות כדורגל טוב במזג אוויר טוב, יחד עם המנעמים האחרים שמציעה העיר הנפלאה הזאת. כשהילד שלהם חזר, סביר להניח שהוא זכה ב-15 דקות של תהילה (לא כולל זמן פציעות) בכיתה, הפליג בסיפוריו והניח לעיניהם של חבריו לנצוץ בקנאה.

היום ישראלים מעדיפים שבניהם או בנותיהם יערכו את ההיכרות הראשונית שלהם עם המשחק בסנטיאגו ברנבאו, בקמפ נואו, באצטדיון האמירויות או באנפילד. משחקי היורו הקרבים ובאים מספקים הזדמנות לצפות באירוע רחב-היקף, ועוד בחופש הגדול. סביר להניח שגם לשם הביקוש ער ויש כבר כאלה שתרים אחר ההזדמנות למרות ואולי בגלל הקורונה.

קל להתנשא על התופעה הזאת, לספר שהמשחק הראשון שבו צפיתם היה ביציעי בטון מדוללים כשלנגד עיניכם דשא מהול בגבשושיות בוץ, בעוד ילדי השמנת האלה תופסים טיסה ישירה במחלקת תיירים פלוס. קל להתנשא, קל עוד יותר לקנא. מבלי להשמיץ את הכדורגל שלנו, שלמרות רגעי השפל שבו מספק גם חוויות נפלאות, אם אלוהים נותן לנו אגוזים, מוטב שנגדל שיניים במקום לבכות על דור ה-Y המפונק שגדל אחרינו. נגדל שיניים ונעריך את ההזדמנות שנפלה בחלקנו להיות חלק מעולם שמאפשר לנו, תמורת כמה מאות דולרים, להיות חלק מאירוע בלתי נשכח. ולחשוב שעד לפני 25 שנה אפילו בטלוויזיה זה היה לוקסוס.

טרם התפרסמו תגובות

הוסף תגובה חדשה

+
בשליחת תגובה אני מסכים/ה
    2
    walla_ssr_page_has_been_loaded_successfully